איך לצאת ממשבר כלכלי?

8/06/2015
לצאת ממשבר כלכלי

משבר כלכלי במשק/מדינה מחייב את קובעי המדיניות לפעול על מנת למזער נזקים ולהתוות את הדרך ליציאה מהמשבר. הנזקים שנגרמים לאנשים ולעסקים מהמשבר רבים, אך עם זאת, יש שיאמרו שמשברים כלכליים טומנים בחובם גם דברים טובים כגון התייעלות גורמי הייצור, למידה, הפקת לקחים ועוד.

בדרך כלל, שוק ההון מגיב בחדות למשברים גדולים וזה מתבטא בנפילות חדות במדדי המניות המובילים ולעיתים גם בשוקי אגרות החוב. הצד השני של הנפילות הוא ההזדמנויות השקעה הרבות שנוצרות בעיתות משבר.

בזמן משבר כלכלי המדינה עשויה להימצא בקשיים לממן את פעולותיה וחובותיה (הן כלפי הציבור והן כלפי מדינות אחרות) ועליה לבחור כיצד לפעול. ישנן מספר גישות עיקריות, כל דרך טומנת בחובה בעיות וסכנות, הן בטווח הזמן הקצר והן בטווח הזמן הארוך.

 

"הרחבה מוניטרית"

 

הרחבה מוניטרית משמעה בפועל הורדת ריבית. הורדת ריבית מוזילה את השימוש בכסף, מורידה את התשואה שניתן לקבל על החסכונות ומעודדת נטילת הלוואות זולות. כפועל יוצא, ההורדה מעודדת את הצרכנים והחברות להוציא את הכסף מתוך מטרה לתת דחיפה לפעילות הכלכלית במשק. היצירתיות הנדרשת במשברים גדולים הובילה לשימוש במספר כלים על מנת להשיג את יעד הריבית הנמוכה:

 

א. הורדת הריבית ע"י הבנק המרכזי במדינה. ב. הרחבה כמותית ע"י-רכישת אגרות חוב ממשלתיות. הבנק המרכזי רוכש את אגרות החוב מהמדינה ובכך מוריד את התשואה הניתנת עליהן. מהלך כזה מהווה בפועל הורדת ריבית של טווחי הזמן הבינוניים והארוכים.


כיצד הרחבה מוניטרית עוזרת לכלכלה וכיצד היא מתבצעת?
כאמור, הוזלת מחיר הכסף והורדת מחיר החוב (הן של המגזר העסקי והן של הממשלה עצמה) מעודדים את הזרמת האשראי אל השווקים. הדבר מעודד גידול בהשקעות ופרויקטים ובצריכה הפרטית. אותו הכסף פועל כשמן על גלגלי מכונת ענק, ובעזרתו קטן המחסור בכסף ובכך מונע את סגירתם של מקומות עבודה ופיטורי עובדים.


שימוש נוסף בכלי הרחבה הכמותית הוא התערבות הבנק המרכזי בשוק המט"ח, בכוונה להשפיע על השער. החלשת המטבע המקומי (נקרא "פיחות") תגרום לשיפור רווחיות היצואנים במדינה (במדינה מוטת ייצוא, כמו ישראל, יש השפעה מהותית לגובה שער החליפין על התוצר).

כיצד נגרם הפיחות במטבע?

  1. הורדת הריבית גורמת ליציאת הון זר מהמדינה – דבר המצמצם את היצע המט"ח ומעלה את ערכו.
  2. קניה מכוונת של מט"ח ע"י הבנק המרכזי– גורמת לעליה בצד הביקוש ובכך מעלה את ערכו.

המטרה העיקרית של פעולות אלו היא לעודד צמיחה ולשמור על רמת התוצר הרצויה (תוצר הינו הערך הכספי של סך המוצרים שמייצרת המדינה) מבלי לפגוע ב"איברים" חיוניים של המערכת הכלכלית. לדוגמא – פיחות גבוה מדי בשער החליפין עשוי להבריח משקיעים זרים ולעורר בהלה ובעקבותיה גם משבר כלכלי.

מה החיסרון הבולט בשיטה זו?

 

כאמור, אין פתרון קסמים, והרחבה כמותית גוררת אחריה מספר בעיות:

 

א. הורדת ריבית נוטה לייצר בועות, ז"א, היא גורמת לעליית מחירי נכסים ללא קשר לערך האמיתי שלהם בשוק, זה נכון לנכסים בשוק ההון, נכסי נדל"ן ולנכסים נוספים. כאשר כסף רב זורם בשווקים, פוחתת מידת הבררנות בכל הנוגע לטיב ההשקעות. אשראי רב זורם במשק וגופי ההשקעה, בחיפושם אחר תשואה ריאלית יפה, נוטים "לפזר" את הכספים באפיקים שונים (כגון נדל"ן, אגרות חוב ומניות) מבלי לעמוד על רמת הסיכון הנכונה הטמונה בהם.

ב. אינפלציה: הזרמת הכסף לשווקים עשויה לגרום לעלייה ברמת המחירים במשק ויש לכך השפעות שליליות ואף הרסניות על הציבור ולכלכלה. עם זאת, יש שיגידו שלאינפלציה שתי פנים, ובאופן פרדוקסלי, היא שוחקת את החוב (שלרוב הוא נומינלי) הממשלתי ובכך פועלת לטובת הממשלה. בנוסף, כתוצאה מעליית המחירים, נהנית הממשלה גם מגידול בגביית המס (בדגש על מס ערך מוסף).

בסופו של דבר, אפשר להסתכל על השימוש בהרחבה כמותית ככלי יעיל בזמנים של מצוקה כלכלית במדינה אך ללא צעדים משלימים, התועלת עשויה להיות מוגבלת ושנויה במחלוקת:
הממשלה, שקיבלה כספים מהבנק המרכזי ללא מאמץ ובעלות חוב מזערית, נמנעת מלחשוף את מצבה האמיתי ולבצע התייעלות פנימית אמיתית, הטומנת בחובה גם בעיות פוליטיות רבות.

ג. התנהגות כלכלית לא אחראית של מדינה (מתן\לקיחה של הלוואות בעלות סיכון רב, אי עידוד צמיחה וחסכון בסקטורים השונים וכדומה..) יחד עם שחיתות שלטונית וניהול פיננסי כללי רע, דורשים בדק בית: טיפול יסודי ומעמיק הכולל חלוקה נכונה יותר של העוגה התקציבית, תכנון ארוך טווח, הסרת חסמים ביוקרטיים, תכנון לעידוד השקעות הון ועוד.

דוגמה – נניח שקיים בעל עסק מקומי המקבל אשראי מהבנק בריבית נמוכה (בעקבות הורדת הריבית) ושוקל את הרחבת קו הייצור של מוצריו. אך ללא ביקוש לאותם מוצרים הוא לא יוכל לעשות כך, ואולי אף להיפך, הוא יאלץ לצמצם את הכמות המיוצרת ולפטר עובדים.  לכן, לא משנה עד כמה נמוכה היא עלות הכסף, ללא ביקוש יציב – היא חסרת משמעות.

 

 

הרחבה פיסקאלית

 

מי שהבין והיטיב לבטא את החולשה של ההרחבה המונטארית לבדה היה הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס. קיינס האמין כי כדי לצאת ממשבר כלכלי יש צורך בהתערבות הממשלה והנעת צד הביקושים.

 


מספר שנים לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הגדול בסוף שנות ה-20 בארה"ב ("השפל הגדול") פעל הממשל לפי אותה תיאוריה קיינסיאנית והחל לפעול להעלאת רמת הביקושים, על ידי, מה שנקרא בימינו – "הרחבה פיסקאלית": גידול מכוון בהוצאות הממשלה לטובת עידוד תעסוקה רבה וגידול בצריכה. לאחר מספר שנים בהם נולדו פרויקטים לאומיים רבים שתכליתם לעודד צמיחה, זכתה התוכנית להצלחה ברורה.

כלי ההרחבה הפיסקאלית רלוונטי מתמיד גם בימינו, אך גם לו יכולות להיות השלכות משמעותיות אשר חובה כי קובעי המדיניות יקחו בחשבון. העיקריות שבהן: הגדלת גרעון המדינה וכתוצאה מכך, היכולת של המדינה לשרת את החוב שלה (אפרופו משבר החובות האחרון באירופה) ורמת האינפלציה.

 

צמצום פיסקאלי

 

בהיבט הפיסקאלי, יכולה המדינה להחליט על העלאת מיסים ישירים ועקיפים, הפסקת פרויקטים וקיטון משמעותי בהוצאות הממשלה (חינוך, ביטחון וכדומה..). מטרת המהלך, לפעול לכיסוי גירעונות ולשיפור באיתנות הפיננסית של המדינה.
גם דרך זו מוצגת כדרך איכותית לפתור משבר פיננסי העלול להעמיק, אך גם פה ישנה בעיתיות רבה, צמצום פיסקאלי עשוי לדכא פעילות כלכלית במשק ולהוביל אותו למצב של מיתון לאורך זמן.
צמצום הוצאות ממשלתיות פירושו פחות משכורות ופחות מקומות עבודה, הקטנה בהוצאות גם של משקי הבית והחברות וכתוצאה מכך העמקת המיתון.

 

ניתן להסתכל על המתרחש כיום בעולם ולהבין עד כמה חשובה היא המחשבה המקדימה ובחינת השלכות עתידיות של יישום החלטות כבדות משקל הנוגעות לדרך הרצויה לפתרון משבר כלכלי.
ניתן לראות כי ארה"ב למשל, בניסיון להחלים מפצעי המשבר הכלכלי של 2008, הורידה את הריבית בפעולה משולבת של הורדת הריבית המוכרזת ורכישת אגרות חוב בשוק (מה שהצריך כמובן הדפסה של כמות רבה של דולרים מדי חודש. פעולה זו הוכיחה עצמה עד כה כמוצלחת והמשק האמריקאי מראה סימנים חיוביים ליציאה סופית מהמיתון.


יחד עם זאת, היא עדיין נמצאת בגרעון בחשבון השוטף (עודף בייבוא אל מול הייצוא) ורמת ההשקעות שלה במשק עדיין נמוכה. כדי לשפר זאת עליה להשקיע יותר בפיתוח מנועי צמיחה והגדלת הפריון. ניתן לעשות זאת ע"י עידוד עסקים קטנים, השקעה בהון אנושי, הרחבת המסחר הבינלאומי ועוד. כל אלו תורמים תרומה אמיתית ונכונה לשיפור הכלכלה, ומפחיתים את הצורך בהדפסת כספים כפתרון קסם.

לעומת ארה"ב, האיחוד האירופאי, שנחשף ונפגע רבות מהמשבר האמריקאי, עדיין נמצא בעיצומו של תהליך התאוששות. בימים שלאחר המשבר בחר האיחוד לבצע הרחבה מוניטרית ופיסקלית אבל דבר זה השתנה בשנת 2011 כאשר החל משבר החוב בגוש האירו (במרכזו עמדה יוון שהגיע להסדר חוב, אך בנוסף במדינות רבות, בהן: פורטוגל, אירלנד, איטליה, ספרד ומדינות נוספות, עלתה התשואה על אגרות החוב והעלתה סימן שאלה לגבי היכולת שלהן למחזר את חובותיהן הריבית סבירה, מה שיכול להידרדר לפשיטת רגל.


השינוי בא לידי ביטוי במעבר מהרחבה – לצמצום פיסקאלי, בטענה כי מדיניות הצנע והצמצום 
היא הדבר הנכון לעשות, בהתאם לתנאים בשטח.


בפועל, התוצאות לא היו חיוביות: גם שנים לאחר המשבר הכלכלי, האיחוד האירופאי ממשיך לסבול מבעיות מבניות וצמיחה מואטת. המדיניות הפיסקאלית המצמצמת לא הייתה מלווה דיה ברפורמות מבניות משמעותיות ובתוכניות לעידוד השקעות והגדלת הפריון. בנוסף, האיחוד האירופאי סובל עד היום מבעיות מבית כאשר חלק מהמדינות באיחוד לא משתפות פעולה יחד עם מקבלי ההחלטות ומסרבות לקחת חלק בנטל.


דוגמא בולטת לכך היא יוון אשר סובלת מגרעונות עתק אשר לא תואמת את המציאות הכלכלית ומסרבת לשתף פעולה עם מדיניות הצמצום.


רק בתקופה האחרונה, לאחר שהבינו קובעי המדיניות כי פעולות הצמצום אינם אפקטיביים דיים, החלו לפעול אגרסיבי יותר לפי שיטת ההרחבה המוניטרית ולספק יותר נזילות לגופים הפיננסיים ע"י הורדת ריבית נוספת ורכישת אגרות חוב (הרחבה כמותית) .


סימנים ראשונים (אך עדיין מוקדמים) מראים כי ישנן תגובות חיוביות למהלך זה. כיום, לא רק אירופה וארה"ב משתמשות בכלי ההרחבה הכמותי בכדי לשפר את מצבן (בין השאר על ידי החלשת המטבע), אלא גם מדינות כמו יפן, סין, אוסטרליה ועוד..


מצב זה נקרא "מלחמת מטבעות" וההשלכות המעשיות של התופעה הכלל-עולמית הזו, אשר לא נותנת מענה לבעיית מנועי הצמיחה והפריון, עדיין לא ידועות ואף עשויות להיות גרועות עד לכדי משבר בקנה מידה עולמי שהעולם טרם הכיר.

צור קשר
דלג על צור קשר

לפרטים נוספים ולקבלת הצעה

שוק ההון מידע
דלג על שוק ההון מידע
עבור לתוכן העמוד